מה זו תיאוריית המיינד?
תיאוריית המיינד (Theory of Mind) היא היכולת לייחס מצבים מנטליים, כוונות, רצונות, אמונות, רגשות וידע, לעצמי ולאחרים, ולהבין שלאנשים אחרים יש נקודת מבט משלהם, שיכולה להיות שונה משלי ואף שגויה. זו היכולת שמאפשרת לנו "לקרוא" אנשים: להבין למה חבר נעלב, לנחש מה אמא מתכוונת כשהיא מרימה גבה, ולדעת שמה שאני יודע הוא לא בהכרח מה שהאחר יודע.
בלי תיאוריית מיינד מפותחת, העולם החברתי נראה כמו משחק שכולם קיבלו את החוקים שלו חוץ ממני. ילד יכול להיות אינטליגנטי מאוד, בעל אוצר מילים עשיר וזיכרון מצוין, ועדיין להתקשות להבין בדיחה, לזהות עלבון, או להבין למה החברים כועסים כשהוא משנה את חוקי המשחק באמצע.
איך היא מתפתחת?
ההתפתחות מתחילה הרבה לפני שנדמה לנו:
- שנה ראשונה: קשב משותף. התינוק עוקב אחרי מבט של מבוגר ומצביע כדי לשתף, הבסיס הראשון להבנה שלאחר יש עולם פנימי.
- גיל שנתיים: משחק סימבולי ("כאילו"), והבנה ראשונית של רצונות: אני רוצה בננה, אבא רוצה תפוח.
- גיל שלוש עד ארבע: הבנה שאנשים פועלים לפי מה שהם מאמינים, גם כשהאמונה שגויה. זו אבן הדרך המפורסמת של "האמונה השגויה".
- גיל חמש עד שבע: הבנה של רבדים מורכבים: מה דני חושב שרונית חושבת, הבנת טעויות, הפתעות וסודות.
- גיל בית הספר ואילך: הבנת אירוניה, מטאפורות, שקרים לבנים ורמזים חברתיים עדינים.
המבחן הקלאסי בתחום הוא מבחן האמונה השגויה: מראים לילד בובה שמניחה חפץ בסל ויוצאת, ובהיעדרה מעבירים את החפץ לקופסה. ילד עם תיאוריית מיינד מפותחת יבין שהבובה תחפש את החפץ בסל, כי כך היא מאמינה, למרות שהוא עצמו יודע איפה החפץ באמת.
תיאוריית המיינד ואוטיזם
קשיים בהתפתחות תיאוריית המיינד הם אחד המאפיינים המרכזיים הנחקרים באוטיזם. ילדים על הרצף מתקשים לעיתים קרובות במבחני אמונה שגויה, בזיהוי רגשות של אחרים ובהבנת כוונות, גם כאשר יכולותיהם השכליות תקינות ומעלה. חשוב להדגיש: הקושי אינו חוסר אכפתיות. ילדים על הרצף רוצים קשר חברתי, אבל חסר להם חלק מהכלים האינטואיטיביים לפענוח העולם החברתי, ולכן הם זקוקים ללמידה מפורשת ומובנית של מה שילדים אחרים קולטים מעצמם.
חשוב גם לזכור שתיאוריית המיינד אינה עומדת לבד: היא נשענת על תפקודים ניהוליים, ובעיקר על גמישות קוגניטיבית, שהרי כדי לעבור מנקודת המבט שלי לנקודת המבט של האחר צריך קודם כל לעזוב את שלי. לכן קשיים חברתיים דורשים מבט אבחוני רחב, שבודק גם קשב, גם תפקודים ניהוליים וגם יכולות חברתיות רגשיות.
מתי כדאי לפנות לאבחון?
- הילד מתקשה להבין רמזים חברתיים, בדיחות או דיבור עקיף
- קושי עקבי במשחק משותף: מתעקש על חוקים משלו, מתקשה להפסיד
- מפרש בצורה מילולית מדי אמירות של אחרים
- קונפליקטים חוזרים עם ילדים למרות רצון ברור בחברים
- הימנעות ממשחק דמיוני או משחק "כאילו" בגיל הגן
ומה עושים עם זה בטיפול?
החדשות הטובות: יכולות חברתיות ניתנות לפיתוח. בטיפול פרטני ובקבוצות למיומנויות חברתיות עובדים באופן מובנה על זיהוי רגשות, הבנת נקודות מבט, תרחישים חברתיים ומשחקי תפקידים, לצד הדרכת הורים שמלמדת איך להמשיך את העבודה בבית ובגן. זיהוי מוקדם, כמו תמיד, משפר משמעותית את התוצאות.